<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' שופר ח"ד</h1>
<h2>דף מ.</h2>
מהו להזכיר ר"ח בר"ה ואסיקנא זכרון א' עולה לכאן ולכאן. וכיון שאמר יום הזכרון הזה א"צ יום ר"ח שבכלל יום זכרון הוא ואם בא לומר מוספי ר"ח והזכרון תולה אותן בכלל יום הזכרון ואומר את [מוספי] יום (מוסף) הזכרון הזה נעשה ונקריב לפניך כאמור ובחדש השביעי ואומר והקרבתם ובראשי חדשיכם. ואצ"ל את מוסף יום ר"ח והיינו דאמרינן (ר"ה ל"ה.) כיון שאמר (בתורת כהנים) [בתורתך כתוב] א"צ [והיינו] להזכיר את מוסף יום ר"ח ויום הזכרון אבל אם בא להזכיר מזכיר. וכולהו רבוותאי דמפרשו כיון שאמר במלכיות זכרונות ושופרות ככתוב בדברי קדשך וע"י עבדיך הנביאים א"צ להזכיר הפסוקים בין ביחיד בין בציבור ליתא דהא תנן אין (פותחין) [פוחתין] ותניא (ר"ה ל"ב.) הפוחת לא יפחות מז'. וליכא למימר דרב פליגו אכולהו. ואיבעיא לן התם (עירובין מ':) מהו להזכיר זמן בר"ה וביוה"כ ואסיקנא אומר זמן בר"ה ויוה"כ ולא מיבעיא לן בשלש רגלים דחובה היא ואומר זמן בשני יו"ט אעפ"י שקדושה א' הן כשני יו"ט של גליות דמי ואומר זמן בשתיהן דהא טעמא דאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו יום קודש ולמחר קודש. ועיקר יו"ט ליל ב' והיו אומרים וליל ראשון היו אומרים אותו מספיקא אף אנו נאמר בשתיהן כמנהג אבותינו. וכך השיב רבינו משולם בר' קלונימוס. אבל הר"ר יצחק בר' יהודה צרפתי לא היה אומרו אלא בליל א' וליתא. ואסיקנא התם זמן אומרו אפי' בשוק. ומשום דחזינן לרב [כהנא] (סוכה מ"ו.) דמסדר להו אכסא דקידושא נהגו לומר על הכוס. ויוה"כ דליכא כוס נהגו לומר בביהכ"נ אחר כל נדרי.
